אז עברנו יום ראשון בסין!! עכשיו בכיף נקרא מה עבר עליי ביום השני! 3 לאוקטובר 2010
אז פתחנו את היום בזה שבעלת הבית העירה אותנו ב10 בבוקר , להזכירכם הלכנו לישון אחרי 5, בצעקות ודפיקות רועשות שאנחנו צריכים לשלם את הכסף, אמרנו לה שאנחנו ישנים, ושנדאג לזה אח"כ. מעיין קם ואמר שהוא חייב לבדוק אם יש מקום יותר זול, כי חייב להיות!! אנחנו בבנין של 16 קומות , ובכל קומה יש הוסטל אחר. אז אמרתי לו "מעיין, ישר כוח, אני אחזיק לך אצבעות, ושיהיה לך בהצלחה". מעיין יצא לבדוק את השטח ואני חזרתי לישון. כעבור 45 דקות ככה מעיין חזר ואמר שהמקום היחיד שהיה פנוי, היה בקומה ה15 ולקחו 700 דולר, זיבי נשלם 700 דולר ללילה על חדר מסריח יותר מהחדר המסריח שאנחנו נמצאים בו כרגע!!
אה קוראים יקרים, חשוב מאוד! אל תאמינו לשום תמונה שאתם רואים באתרים על מלונות ואיזורי תיירות סיניים, אתם תראו תמונה של מקום חדש ויפה , עם אמבטיה , ושרותים – בנפרד!!! ואז תקבלו אותם אחד על השני, אז זה בקשר לעצה.
בנוסף תזכרו שסינים הם הרוכלים הכי טובים בעולם, והפסקה הבאה תסביר מדוע וכי למה.
אז מעיין חזר , וחזרנו
לישון בהחלטה שנישאר עוד 2 לילות, ב250 דולר ללילה – ככה סיכמנו יום קודם עם בעלת הבית. משהו כמו שעה אחרי שחזרנו לישון , שוב נשמעו דפיקות אכזריות בדלת עם צעקות של המנהלת שצועקת לנו שצריכים לשלם עכשיו, ואין ברירה. אז אמרנו, נשלם לה ושתעזוב אותנו בשקט, עייפים אחרי הכל. פתחתי את הדלת, והיא ישר נכנסת במהירות פנימה בחיוך מקסים ושרמנטי – המשפט הראשון שיצא לה מהפה זה שהשכירות ללילה עלתה ל300 דולר, מכיוון שזה חג והיא שכחה מזה, ואנחנו חייבים לשלם עכשיו או לעזוב אמרנו לה שהיא סיכמה איתנו על 250, אבל זה לא עניין אותה. מכיוון שמעיין בדק את השטח שעה לפני כן וראה שאין חדרים, הבנו שכנראה נאלץ לשלם.
אז לפני שאני בא להוציא את הארנק ולשלם לה, היא יושבת על מעיין, אותה זקנה סינית – שנולדה בהונג קונג – שמתקרבת לגיל 60 בערך, והתחילה לקפוץ עליו ולצעוק לו "תשלמו לי תשלמו לי תשלמו לי או שתלכו" ובאותו הזמן היא הפליקה לו על הטוסיק.
שילמנו.
היא הלכה.
נשארנו בהלם.
הלם...
הלם....
נשפכנו מצחוק!!!!!!
זה היה הדבר הכי קורע שקרה לנו מתחילת המסע לעבר המזרח הרחוק.
ניסינו להמשיך לישון, אבל לא הצלחנו, כבר לא היינו עייפים (מעיין חרפ כמו חזיר בר שדרסה אותו עז בחודש ה8 להריון), אז נתתי למעיין פליק על הטוסיק ואמרתי לו שמאוחר , כבר אחרי 12 בצהריים, בא נקום. לאחר רבע שעה של שכנועים קלים ושימוש ביכולת הרטוריקה המופלאה שלי (מכות), מעיין הסכים איתי שזהו בהחלט זמן טוב להתעורר.
קמנו, התלבשנו, ויצאנו לדרך , לקרוע את רחוב נתן , באי קאולון שבהונג קונג – במטרה למצוא את הדבר היחיד שמצאנו שעלול לעניין אותנו!! – שדרת הכוכבים! ראינו בתמונה פסל של ברוס לי, ונגנבנו שנראה שם פסלים ודברים משעשעים, רק מעדכן שמעיין לא ידע שברוס לי מת כבר כמעט 40 שנה, אז התחלנו ללכת , ועוד לא אכלנו, אז כמובן שהיינו רעבים לאיזה בראנץ' נחמד.
עצרנו בדרך בדוכן, וקניתי שיפוד עם 5 כדורים מוזרים אבל זה נראה לי ממש טעים. טעמתי אחד.. והיה לזה טעם מוזר, ומרקם עוד יותר מוזר, אז ירקתי את זה – וזרקתי לפח, וככה הלכו 6 דולר הונג קונגיים. עדייין הייתי רעב, אך למזלי היה באותו דוכן משהו דמוי וופל בלגי שהיה ממש טעים שעלה רק 13 דולר, זה בהחלט היה טעים, ואני אקנה עוד אחד מחר בצהריים כשאקום. משם המשכנו לנו בטיול לעבר שדרת הכוכבים, כאשר הסתכלנו על החנויות שמעברנו, ראינו שבהחלט יקר ושווה לחכות עד שנגיע לצ'אנג דו. ולמדנו איך אפשר להתעלם מההודים שמנסים למכור לנו שעונים וחליפות, מה שכן,הפעם השם השתכללו והציעו לנו גם סיגרים, סיגריות, מריחואנה וחשיש. בד"כ קשה לי לסרב להצעה מהודי זר שבחיים לא פגשתי בעבר שמציע לי דברים לא חוקיים או דברים מזוייפים. אבל סין זו המדינה היחידה שאני לא מתכוון להתעשק בדברים האלה. אין לי כוח לכלא.
אז המשכנו לנו בדרכנו ובדרך מעיין ראה איזה חנות נעליים של נייק, ואז הוא נכנס בבכי ואמר שכואבת לו כף הרגל מהמסאז' של אתמול, בתקווה למצוא נעליים ושהמחירים הם לא באמת כאלה יקרים. אחרי 10 דקות יצאנו משם כשהבנו שאפשר למצוא ביותר זול אבל לא קטע חשוב בסיפור , סתם לחפור עוד קצת.
אז המשכנו לנו , מעיין היה עדיין רעב, אז הגענו לבנין קומות, שבכל קומה היה כמה חנויות. עלינו לקומה הראשונה לKFC, וראינו שזה לא נראה משהו. בצד השני היה סושיה, אז נכנסנו וראינו גימיק שהיה עובד בארץ, אם הישראלים לא היו חלאות. זה היה באמת כמו בסרטים, שאתה יושב על הבר, ויש צלחות קטנות עם סושי שמסתובבות על מסילה במעגלים, ואתה לוקח מה שבא לך, ולכל צלחת יש צבע שונה ולפי הצבעים שהצלחות שיש על השולחן, הם יודעים איך לסגור את השולחן.
הסיבה שזה לא יעבוד בארץ, זה כי אנחנו נזרוק את הצלחות לתיקים , ניקח לשרותים ונזרוק לפח, נשים על הרצפה וכו'. אבל לא קריטי, עדיין היה נחמד.
יצאנו והמשכנו לצעוד, על הדרך עצרנו בעוד חנות גדולה של כלי חשמל , קניתי כבל בשביל המצלמה שלי, כדיי שאני אוכל להעלות תמונות.
בהמשך עצרנו גם בבית מרקחת סיני, והתחלנו להשתולל שם, סוף סוף מילים בסינית שאם נאמר אותן, יבינו אותנו וידעו למה אנחנו מתכוונים, אז קניתי 4 סוגים של צמחי מרפאה, סוג אחד אסור למכירה בארץ, אז אני מרוצה. אחרי משך עצרנו גם בבית מרקחת סיני, והתחלנו להשתולל שם, סוף סוף מילים בסינית שאם נאמר אותן, יבינו אותנו וידעו למה אנחנו מתכוונים, אז קניתי 4 סוגים של צמחי מרפאה, סוג אחד אסור למכירה בארץ, אז אני מרוצה. אחרי 3-4 שעות הליכה הגענו למסקנה שיש מצב שהיינו צריכים ללכת לכיוון השני של רחוב נתן, אז שאלנו כמה אנשים, ואחרי איזה 5-6-15 סינים ששאלנו איך להגיע, הבנו שאנחנו צעדנו לכיוון השני בכלל, אבל עדיין היה נחמד, מה שכן, רצינו להרוג את המנהלת של האכסניה שכיוונה אותנו. חיפשנו תחנת אוטובוס, כי לא היה לנו כוח לצעוד את הכל חזרה, מצאנו איזה 2 סינים חמודים כאלה שידעו קצת אנגלית, והם אמרו לנו שאנחנו צריכים לעלות על קו 6 ולרדת בתחנה האחרונה. אחרי 10 דקות הגיע האוטובוס, פעם ראשונה שעליתי על אוטובוס דו קומותי, אז ברור שישבנו בקומה השניה. מעיין הספיק להירדם עליי בנסיעה , שלא הייתה ארוכה במיוחד. לאחר רבע שעה ירדנו מהאוטובוס והתחלנו ללכת לכיוון חנות שהיה כתוב עליה "מודיעין". נכנסנו והיו שם סינים דוברי אנגלית יחסית טובה, סינית אחת אמרה לנו איך אנחנו יכולים להגיע לשדרת הכוכבים, שמסתבר הייתה 10 דקות הליכה מהמלון שלנו, ונתנה לנו כל מיני אטרקציות להונג קונג – אבל אנחנו לא אנשי תרבות, אז הקשבנו, אמרנו כן כן, והלכנו.
בזמן שאנחנו הולכים לנו, באזור שיש בו מזח ומעבורות והזיהום אוויר הכי נוראי שראיתי בחיים, לא היה אפשר לנשום כמו שצריך והיה אביך מטורף! פתאם באמצע ההליכה נתקלנו בכמה כוכבים על הרצפה, ואז קלטנו.... הגענו! ואז.... התבאסנו, מזה המקום המעפן הזה !? סתם כוכבים על הרצפה . איפה כל הפסלים !? איפה קינג קונג ?! איפה דרקונים.... סתם כוכבים עם שמות של סינים שאין לנו מושג מי הם. היה באזור הופעה של כמה סינים שניגנו , ומלא סינים התכלו עלייהם, וכמובן שאם אין לכם מצלמה, אתם יכולים לשלם 10 דולרים בלבד בשביל שיצלמו אתכם 2 תמונות על רקע האי של הונג קונג יחד עם האביך המטורף. פתאם הגענו לפסל! סוף סוף, הגענו לברוס לי, הפסל הגודל אמיתי של ברוס, אולי קצת הגביהו אותו, כזכור לי , סינים הם גמדים. הפסל היה מתוחם בגדר ו2 שומרים, אז הצטלמנו מהמרחק שיכלנו, ואז התבאסנו כי זו הייתה המטרה של הטיול הזה שכלל את ההליכה הארוכה בחום המטורף שיש בהונג קונג – עד שלפתע זה קרה! שמענו מישהו צועק ג'קי צ'אן, הסתובבנו וראינו את הכוכב של ג'קי, כמובן ששנינו מיד הצטלמנו עם הידיים שלנו על הידיים שלו, ואז הבאנו כיף אחד לשני (מחר יש לנו תור לבדיקות צהבת ומחלות זיהומיות עקב כך [לא באמת]) , ואז ירדה ההתלהבות
והמשכנו ללכת חזרה לכיוון האכסניה. אז התחלנו ללכת, והיינו צריכים לעבור את הכביש – רעבים ועייפים הלכנו משהו כמו רבע שעה עד שמצאנו מעבר סוף סוף!! שהיה בכלל בכיוון הנגדי למה שהיינו צריכים ללכת – מעבר דרך התחנת רכבת התת קרקעית. אז כבר היה 6 בערב, והיינו שוב רעבים, אז בדרכנו לאכסניה , עצרנו במקדונלדס, אני אכלתי, ומשם המשכנו לפיצה האט – כי למעיין בא ספגטי ולא בשר. אצלי זה סתם היה נאגטס, לא משהו מיוחד. הוא ביקש פסטה צמחונית , כי משום מה יש לו איזו בעיה של עיקרון של בשר עם חלב, והוא לא רצה שתקרה טעות וישימו לו עוף עם הפסטה ברוטב שמנת וגבינה. ניסיתי להסביר לו שהוא בסין, ובמוקדם או במאוחר, הוא יאכל קקי של עטלפים מבלי שהוא ירצה או ידע על זה, ואני אדאג לזה אישית.
אז לאחר שהוא אכל חצי מנה, הוא מצא משהו שנראה כמו עוף, ואז אמרתי – איזה יופי, אתה תקבל את המנה בחינם, - אבל משום מה מעיין היה מוטרד יותר מהנושא של בשר וחלב, שוב. דבר שנראה לי לפחות בזבוז של מחשבה , אבל כל אחד ודרכו שלו אחרי הכל, אני לא שופט. אחרי שהמלצרית בדקה , היא חזרה ואמרה לנו שזה גם פטריה. אז מעיין נתן לי לטעום אותה, ומה אתם יודעים – זו בבאמת הייתה פטריה!!! מאיפה הגיע הרעיון שזה עוף אין לי מושג. אבל עברנו גם את זה, והתבאסתי שהוא לא קיבל פיצוי או משהו בסגנון – אחרי הכל, אני ישראלי..
מפיצה האט הלכנו חזרה לאכסניה, וראינו שלא גנבו לנו שום דבר עדיין, אז היינו רגועים לבנתיים, ונחנו כמה שעתיים שלוש על המיטה , עם המחשב, להתעדכן קצת במה שקורה בעולם שמחוץ לאיים פה.ב10 וחצי , אחרי מקלחת טובה יצאנו ללאן קוואי פונג, שזה אמור להיות האזור של המסיבות, ואיפה שהמערביים והאנשים שבאמת יודעים להנות מהחיים הולכים לשם. אז לקחנו את הרכבת תחתית, שהייתה ממש מהירה, וממש מגניבה! יכלנו להרגיש את הרוח נושבת עלינו בעוצמה מרוב מהירות. והגענו לאי המרכזי של הונג קונג, שם לאן קוואי פונג נמצאת. לאחר 5 דקות הליכה , הגענו לאזור וראינו אזור של פאבים, עם עליה מטורפת, אז הסתובבנו בעליה , שבסוף הפכה לירידה , עם פניות שיצרו מעגל, ואז חזרנו חזרה לעליה וגילינו שאין איפה לשבת, אין בחורות כמעט בכלל, או מלא גברים , או פאב שמכר נרגילות ב250 דולר! בסוף ישבנו בפאב שישבו בו 2 בחורות לב על שולחן עם 4 כוסות יין, אז לפי התאוריה של מעיין – 2 נשים עם 4 כוסות יים = 2 נשים שרוצות שאני והוא נשב איתן. הרעיון יפה, ובהחלט יש בו שורשים חזקים של אמת. מה שכן, 5 דקות אחרי, הגיעו 2 גברים שהכירו אותן והתיישבו לידן.
אז פתאם הגיעו 3 בנות שישבנו על הבר, אחת מהן הייתה חמודה יחסית, אבל עדיין, סיניות לא נראות טוב – ממה שראיתי בנתיים. ולידן ישבו 3 בנות סיניות , מתוכן 2 שנראו טוב לשם שינוי.
אז ישבנו על בירה על הבר, ושאלנו את הברמן, אם הבחורות שאפות קוזינות פקאצות שיושבות על השולחן מדברות אנגלית (לא בדיוק שאלנו בצורה הזאת , אבל זו הייתה הכוונה). הברמן השיב בשלילה ואמר שהן דוברות מנדרינית, כי וא ניסה לדבר איתן באנגלית והן לא מבינות, אז הברמנית שכן דוברת מנדרינית לקחה מהן הזמנה – מסתבר, ואכן מאוד מעניין.
אז לקחנו מפית וכתבנו עליה "היי! מדברות אנגלית ? =] " , ושלחנו את הברמן שיתן את המפית ל3 בנות האחרות שישבו על הבר, כמובן שמעיין חשב שהן צעירות בנות 20+, אבל אני הייתי צריך להתעקש שהן בנות 40, אם לא יותר – כנראה למעיין יש איזה קטע עם נשים מבוגרות. אחרי דקה הברמן החיר לנו את המפית, ועליה היתה כתובה התשובה "יאפ", מאושרים ומרוצים, קמנו עם הבירה והתיישבנו לידן, והתחלנו לדבר איתן. יותר נכון רק עם אחת מהן, כי ה2 האחרות לא הגיבו לנו. ואותה אחת הייתה מאוד נחמדה, כמובן שמעיין שאל בת כמה היא, והיא לא רצתה להגיב, אז אמרנו לה שהיא בת 25 גג, והיא אמרה תודה, ושהיא יותר מבוגרת, לדעתי היא הייתה בת 36-37. אל תבינו אותי לא נכון, גיל 40 , זה גיל 20 החדש, בגיל 40 אתה מתגרש ומתחיל לחיות את החיים שוב.
אחרי חצי שעה שדיברנו איתה על כלום בערך, היינו צריכים ללכת לתפוס את הרכבת האחרונה חזרה לאכסניה שלנו.
משם כמובן הלכנו למקדונלדס, לנשנש ארוחת לילה, ואז כשיצאנו עמדו 2 נשים זקנות ואמרו לנו לבוא, בירה ב44 דולר , שזה 22 שקל, אז וואלה, זה זול! יחסית לבירות ב70 דולר ששתינו.
כמובן נכנסנו, ואז המקום היה ריק בפנים, חוץ מ5 נשים פיליפיניות שנראו לפחות יותר טוב מכל שאר הסיניות באזור. סוף סוף ראינו מחשוף , וחזה שגדול יותר משלי. אז זה היה מעניין, ישבנו איתן ודיברנו, הסרסורית שלהן באה ואמרה לנו שלקחת אחת לחדר זה 2000 דולר, אני ומעיין היינו משועשעים מהנושא ואמרנו " אין כאסף", הבנות לא התאכזבו במיוחד , אבל הסרסורית כן, היא בקושי נתנה לנו להישאר שם. לצערנו גם הבחורות נשארו לבושות, אבל סתם התחלנו לדבר, מעיין עשה לאחת מהן מסאז' קצת, וניסה לדחוף את היד שלו מתחת לשמלה הקצרה מאוד שהיא לבשה, היא רק הזיזה לו את היד כל הזמן וחייכה.
באותו זמן אני שאלתי את הבנות האחרות את השאלות שאני כבר ישר אתן עלייהן תשובה.
הן היו כולן ילדות בנות 21 מהפיליפינים, הסיבה שהן החליטו לבוא להונג קונג לעבוד, היא כי הכסף ההונג קונגי בעל ערך יותר גבוה מהכסף שלהן. והסיבה שהן עושקות בזנות וכנערות ליווי, זה כי הכסף מאוד טוב, והסיבה שהן לא הולכות ללמוד עדיין היא כי הן רוצות לעזור למשפחה שלהן קודם כל , והן צריכות לשלוח להן כסף כל חודש. סיפור עצוב, אבל בארץ יש מספיק כאלה, אז לא התרגשתי במיוחד. סיפרתי להן שכדאי להן לבוא לישראל, כי במועדון חושפנות רגיל בחורה עושה קרוב ל1000 שקל בלילה, ושקל אחד שווה 2 דולר הונג קונגי. הן פתחו את העיניים קצת, אבל אמרו שטוב להן איפה שהן, אחרי שעה ככה שישבנו שם , היה כבר 3 בלילה, והסרסורית קלטה שמעיין מנסה לגעת לבחורה בטוסיק, היא סימנה לבחורה שזה בסדר, אבל אחרי כמה דקות אמרה להן להיכנס לבר, ולא לשבת לידנו. אז החלטנו שזה הזמן לחזור הביתה, וכמה כיף שלא שדדו אותנו אה!
הגענו ללובי וראינו פיליפינית שיכורה אחרת, שהייתה גבר בעבר, מעיין התאכזב שהוא לא לקח אותה לחדר. אבל אני מאמין שזה לטובה.
זהו, ככה עבר היום השני בהונג קונג, מעניין איך נעביר את מחר, היום האחרון שלנו בהונג קונג , לפני הטיסה לצ'אנג דו. אני מקווה למצוא שם עבודה בתור מדריך סלסה או מורה לאנגלית, ואני מקווה שלא יהיה קשה למצוא את העבודה.
התכנון למחר הוא .... לאכול בעיקר במקדונלדס, כי זול שם, וכנראה שלא לעשות יותר מידי, חשבנו ללכת לויקטורי'ס פיק – אבל פגשנו ברכבת תחתית בחזור 2 ישראלים שעשו את זה, הבחורה אמרה שהיה מעניין, והגבר אמר משעמם, אז לא חשבנו הרבה והחלטנו שבהחלט אין סיבה לעשות את המסלול הזה שכולל עליה ארוכה בהר בחום וזיהום אוויר של הונג קונג.
טוב רבע ל4 לפנות בוקר, זה הזמן לישון. מחר מצפה לנו יום חדש ומרענן שבו ננסה להנות מכל רגע ולהנות מהחיים כמה שיותר לפני שמתחילים בחווית הלימודים.
אני מקווה שנהנתם מהפרק השני של המסע בסין. נתעדכן מחר אה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה