טוטו, אנחנו כבר לא בקנזס
6.12.2010
חודשיים ויום עברו מאז נכנסנו מהונג קונג – לצ'נגדו – חודשיים ויום ואני עדיין בטוח שכל זה חלום ואני תיכף אתעורר. חודשיים ויום בהם כל בוקר אני פוקח את העיניים ומביט מעבר לחלון בחדר ורואה שאני לא בארץ. חודשיים ויום בהם כל יום אני מנסה לא להידרס על ידי מכוניות, אופנועים ואופניים חשמליות, חודשיים ויום בהם אני נכנס למונית ואין חגורות בטיחות והנהג נוהג כמו מטורף. חודשיים ויום שאני שומע יריקות מכל כיוון. חודשיים ויום.
החיים פה מדהימים ומשעשעים, קשה לתאר את כל מה שאני רואה או חווה, אבל אני אנסה להמחיש את זה כמה שאפשר.
אז לפניי חודשיים ויום, אני ומעיין נחתנו בצ'נגדו. מאזור שבו יכלנו עוד לתקשר עם האוכלוסיה, הגענו למקום שאף אחד לא יודע מילה באנגלית. יצאנו מהשדה תעופה, והחלטנו שלא לוקחים מונית, כי אנחנו קמצנים, אז הלכנו לכיוון האוטובוסים שעמדו בשיירה, ראינו טור של סינים שעולים עלייהם, ניסינו לתקשר עם הדיילות שמכרו את הכרטיסים, אמרנו להן שאנחנו רוצים להגיע לאוניברסיטה של צ'נגדו – כמה חבל ששכחו לציין שיש לפחות 8 – אם לא יותר. כבר באוטובוס שסביר להניח יוצר בשנות ה-60 הרגשנו שאנחנו לא שייכים – זה וזה שכולם נעצו בנו עיניים – לידנו ישב ילד , אז ניסינו לתקשר איתו בצורה הבסיסית ביותר – ני חאו מה ? – מה נשמע ? – הערת שוליים קטנה, סינים זה העם הכי ביישן שאפשר למצוא.
בכל אופן אחרי חצי שעה נסיעה בערך, האוטובוס עוצר, וכולם יורדים... לקחנו את המזוודות ולא היה לנו מושג לאן אנחנו הולכים, אין לנו פלאפון, והמספר של האוניברסיטה שלנו נמצא בלפ-טופ שלי בתוך התיק.
בצד השני של הכביש היה מלון, תמיד מדברים אנגלית במלון!! אחרי הכל מלון זה מקום שאליו תיירים מגיעים....לפחות כך חשבתי. נכנסתי לשם, ויצאתי אחרי חצי דקה שהבנתי שלדבר אנגלית לא יקרה, כבר עדי לדבר איתם עברית, לפחות ככה הם נראים יותר משועשעים. בנתיים כמה אנשים עצרו לעזור לנו באמצע הצומת – נראנו כמו 2 תמהוניים שנחתו מהחלל החיצון (תכלס, זה מה שהיינו). שלפתי את הלפטופ מהתיק, ומצאתי את המספר טלפון של מי שאמור להיות אחראי עלינו בסין. סיני אחד התקשר ודיבר עם מי שלא ענה לו בצד השני. סינית שעמדה לידו שבמפתיע ידעה טיפה אנגלית, אמרה לנו שהוא יקח אותנו ליעד בתמורה ל30 קוואי – 15 שקל בערך.
נכנסנו לרכב, וכעבור 10 דקות הגענו לאוניברסיטה שלנו.
חור מטורף שקשה לתאר, אבל מתרגלים למראה, פשוט צריכים לטפח טיפה את המקום, לקצור את הדשא.. אולי לצבוע את המגורים של המקום – אבל סך הכל.... אחרי חודשיים ויום – אני יכול לומר שזה לא משנה איך המקום נראה – החלק של הסטודנטים הזרים הוא אזור חדש שרק סיימו לבנות – ככה שאנחנו מסודרים.
אחרי חצי שעה בערך שעזרו לנו כמה סטודנטים סינים למצוא את המקום שאליו היינו אמורים להגיע אליו באוניברסיטה, הגענו למשרד שאחראי על הסטודנטים הזרים, ושם פגשנו את פלורה – סינית חמודה שעוזרת לנו בכל דבר שאנחנו צריכים, גם היה לנו מזל שהיא הייתה שם, כי מסתבר שזה היה יום חג, פשוט אין לה חיים ,אז היא הייתה בעבודה. היא כבר דאגה לשלוח אותנו למלון לאותו הלילה – שזה היה חיובי, הייתי חייב את מקלחת באמבטיה שהיא לא בגודל מטר כשהשרותים ביין הרגליים כשאני מתקלח. מיד אחרי שהתקלחנו, יצאנו לחפש דירה – פלורה נתנה לנו לדבר עם סטודנט ישראלי בשם עידן פרנק שלו אנחנו חייבים הרבה – הוא עזר לנו ביומיים הראשונים להתאקלם – ולכן דברים שלוקחים זמן, הספקנו לעשות מהר. הוא הכיר לנו סוכן אלטיזאכן – מהדור הישן – שיסדר לנו דירה – שמו בסין – מר זאנג. עברנו 3 דירות בערך עד שמצאנו את הדירה שאמרנו – פה אנחנו יכולים לשרוד שנה! חתמנו את החוזה וחזרנו לישון באותו הלילה במלון.
למחרת בבוקר, קמנו בצהריים מאושרים ושמחים, ויצאנו עם המזוודות לכיוון הדירה החדשה שלנו – על הדרך גילינו שרמזור אדום בסין זה רק בגדר המלצה, ולא חובה – החוקים קצת מעוותים כאן בנושא התנועה – אם הרכב פוגע בהולך רגל, זה לא אשמת הנהג, זה אשמת ההולך רגל שלא שם לב – לאחר שהגענו לדירתנו היפה – התחלנו לנקות אותה.
גופות של ג'וקים בכל פינה, מדפים עם שכבות של אבק, שרותים מסריחים ומטבח שרובו רקוב – כמובן עכשיו נתחיל ב –
המדריך לבחירת דירה כשמגיעים לסין
- בחיים אל תסכימו למחיר הראשוני שנתנו לכם, תמיד תתמקחו – אם אתם אומרים שאתם נשארים גם לתקופה ארוכה ואתם משלמים הכל מראש (הכל תמיד במזומן כאן) אז יתנו לכם עוד הנחה
- תבקשו שידליקו את החשמל והמים בכל הדירה (יש ארון חשמל)
- תזכרו שבבית שלכם, חובה שהמים יעבדו על גז, זול יותר, נוח יותר
- תיכנסו לשרותים, תבדקו שהמים באסלה יורדים, תבדקו שיש מים חמים באמבטיה ובכיור, תראו שיש זרימה של מים במקלחת – גם כשאתם מפעילים את המים החמים
- אל תזרקו נייר טואלט לשרותים, אתם תגרמו לסתימה, לנו זה עלה 60 קוואי (30 שקל) לתקן את זה
- במטבח תפתחו את כל המדפים ותוודאו שאין ריקבון
- תראו שיש סיליקון מסביב לכיור במטבח
- תראו שיש לכם קולט עשן מעל הכיריים כדיי שהבית לא יסריח כשאתם מבשלים
- תוודאו קודם שיש לכם כיריים, אל תיקחו בית בלי
- תראו שהמקרר נסגר ועובד, לא מקולקל או שבור
- תוודאו שיכניסו לכם מכשיר כמו תמי 4 לבית, פעם בשבוע אתם מזמינים 19 ליטר מים ב6 שקל. זה שווה את זה
- אל תשתו מים שלא הרתחתם בסין, אלא אם הם מינרלים
- בחדר תראו שיש לכם שולחן עבודה
- תראו שיש לכם ארון בגדים
- מזגן חובה בכל חדר
זה מספיק להתחלה, את השאר תצטרכו להפיק מהטעיות שלכם כבר.
דבר ראשון שתקנו בסין, יהיה קוטל חרקים.
טוב נמשיך הלאה , בסין לא מבשלים יותר מידי בבית, כי אפשר לאכול בחוץ, ולפעמים זה גם יותר משתלם, טעים וזול לאכול בחוץ. נכנסתי למסעדה פעם ראשונה, העיפו אותי ממנה, כי לא ידעתי מה לבחור – אין תרגום לאנגלית !
רוב המסעדות מוכרות את אותו הדבר, במחירים דומים. יש מנור טובות כמו... חציל מטוגן ברוטב קטשופ חמוץ מתוק, עוף בלי עצמות עם בוטנים, חביתה עם ביצה, חביתה עם כרוב, חביתה עם פטריות, חביתה עם מה שאתם רוצים, אורז..... אין הרבה מה לומר על אורז חוץ מזה שאתם תוכלו אותו בבוקר, בצהריים ובערב, זה זול. יש דאמפלינגס, ויש כל מיני דברים מוזרים כאלה שמוכרים שאני אפילו לא אתן להם שם, אבל הם טעימים.
כל יום אחרי 8 בערב, בכל פינה בעיר פותחים דוכן שאו קאו – ברביקיו – אני הכי אוהב את הדוכן שנמצא מתחת לבית שלי, הכי טעים שמצאתי עד עכשיו – ישימו לכם כאן הכל על הגריל, החל מנקנקיות, עור של חזיר, דג שלם לטופו, לחם, פטריות ודיונונים. תזכורת לאנשים הבריאים שבינכם, שאו קאו זה לא דבר בריא, וסינים חולים על מונו סודיום גלוטומט, אז אפשר לבקש בלי.
חיי הלילה בסין מטורפים. יש מועדונים שהשקיעו בהם המון. הבעיה, הסינים יכולים להיות דבילים. כל כמה זמן, פתאם עולה איזה סיני לבמה ומתחיל לרקוד כאילו הוא מייקל ג'קסון – וכולם בוהים בו כאילו הוא המשיח, וכל המערביים נקרעים עליו. מה שכן, כל כמה זמן עולה איזו סינית כוסית אש בלבוש מינימלי שדופקת לכם ריקוד מטורף. בנוסף יש את הפאב הישראלי שלנו פה ג'לי פיש, הבעלים ישראלים, רוב האוכלוסיה שבפנים הם ישראלים או מערביים, אם יש בפנים סיניות, זה בגלל שהן רוצות שאיזה מערבי יקח אותן מסין.
כל בחורה שתוציאו את הפלאפון שלכם מולה תיתן לכם את המספר טלפון שלה, גם אם אין לה מושג מאנגלית.
מקום בילוי נוסף שיש כאן, זה הKTV. קריוקי – יש גם שירים באנגלית, וסינים חולים על זה, אני אישית פעם בשבועיים שלוש הולך לשם עם כמה חברים ומעביר את הלילה שם.
נא לזכור, לכל מקום שתלכו, אם מצטרף אליכם סיני – הוא לא יודע לשתות! סינים לא יודעים לשתות! הם ישתו באי ז'ו (יין מאורז) עד למצב שהם יקיאו עלייכם. הם יזמינו 10 בקבוקי בירות וישתו הכל לבד, ויחשבו שזה משעשע.
מה שכן, המשחקי שתיה שלהם משעשעים.
במועדונים אל תקנו שתיה, בירה תעלה לכם 50 קוואי אם לא יותר ... (25 שקל), בקיוסקים בחוץ בירה תעלה לכם בערך שקל וחצי. אז תהיו כמו האערסים בארץ, כאן זה משתלם.
נמשיך הלאה לאזור המסאז'ים – טווינא – עיסוי סיני - ב12 שקל לשעה. שווה כל רגע, אפשר להשקיע את הסכום הזה בעצמכם פעם בשבוע, וללכת לאחד המקומות שיש בו עיוורים או פוזלים, ככה גם מפנקים אתכם, וגם אתם מקבלים בידור של לראות אותם נתקעים בכיסא או בשולחן על הדרך (סתם ציניות קלה, הם תותחים!).
לא משנה לאן תלכו, איפה תשבו או אם תעמדו במקום – כולם יסתכלו עלייכם וחלק אפילו יבקשו להצטלם איתכם.
מבחינת עבודה – קל למצוא. אתם יכולים ללמד אנגלית – משלמים בין 50-80 שקל לשעה. אתם יכולים לרקוד – להופעה של ריקוד אחד או 2 משלמים כ-500-600 שקל. אתם יכולים לדגמן , יום שלם שרובו נסיעות – ובתכלס שעה עבודה – 500 שקל. כמובן שהרוב עבודות מזדמנות ולא קבועות ואין להסתמך עליהן ^_^.
באוניברסיטה,
עשו לנו קבלת פנים חמה, שבה באו כל הדרג הגבוה יחסית והציגו את עצמם, כמובן שרק סיני לאחר שהוא מציג את עצמו, ימחא לעצמו כפיים כדיי שכולם ימחאו לו.
הם גם ארגנו איזה ערב עם על הסינים שלומדים אנגלית ואיתנו , הם קראו לערב הזה English Salon. ואז כל אחד מאיתנו הציג את עצמו, וכולם מחאו כפיים. ואז באה האחראית הגדולה שקוראים לה אנג'ל, בעיקרון – התרגום לעברית של השם הסיני שלה הוא – קר וקרח, שזה דיי שיעשע אותנו. אנג'ל אמרה שכל ה-40 סטודנטים הסינים גם יציגו את עצמם, דבר שלקח עוד שעה וחצי וגמר את הערב. אבל סיפרו לנו על 3 רחובות מפורסמים בצ'נגדו, אולי יותר. לימדנו אותם מזה טחינה, והראנו להם תמונות מעפנות מהארץ.
מבחינת הלימודים, מדהים פה. חוץ ממורה אחת שהאנגלית שלה על הפרצוף, והמתרגמת שלה באותה הרמה, כל המרצים מעולים, וכל המתרגמים תותחים.
המורה האהובה עלינו היא פרופסור וואנג – לגניקולוגיה סינית , בקורס שלה , כל שיעור למדנו משהו חדש, בגישה אחרת – דברים שלא רואים בארץ, ושלא מלמדים בארץ. יש לנו שיעורי סינית, שזה נחמד, שווה לקבל את השפה וללמוד אותה.
ישנם שיעורים שבהם מחזירים אתכם לבסיס, ועושים חזרה על החומר, מדברים איתכם על נקודות שאתם מכירים, על נקודות עיקריות – אמנם לא תלמדו שום דבר חדש, אבל באותו שיעור 10 דקות או רבע שעה ממנו פתאם יפקחו לכם את העיניים ויראו לכם זווית חדשה להסתכל על הדברים.
אתחלנו את הסמסטר עם קליניקה 1, לאחר 3 שבועות עלינו ל-2 קליניקות בשבוע, עכשיו בשבוע ה8 לסמסטר עלינו ל-3 קליניקות בשבוע.
בפעם הראשונה שנכנסים לקליניקה, אפשר לקבל שוק, לא רואים דברים כאלה בארץ. הדבר הראשון ששמים לב אליו זה הריח של המוקסה, החדר מסריח ממוקסה.
הדבר השני – שרוב המטופלים סובלים מפאציאליס ושיתוק בפנים.
יש בערך 6 רופאים שעושים עלייהם סבב, כל פעם רופא אחר, או לפעמים את אותו רופא פעמיים ברציפות. ככל שתהיו אצל אותו רופא יותר פעמים – ככה הוא יותר יסמוך עלייכם.
בפעם הראשונה אתם לא תדקרו. רק מהפעם השניה אצל הרופא. אל תפחדו ותראו ביטחון – למרות שאולי יראה לכם מוזר לדקור עם מחט בעובי 0.35 ס"מ. אין מה לדאוג, היא חודרת לעור כמו סכין שחותכת שניצל. אתם תידקרו המון נקודות, לרוב הנקודות אצל רופא מסויים גם יחזרו על עצמן, יש לרופא את הפורמולת דיקור שלו.
צריכים להבין, שהסינים, בלי שתשאלו אותם דברים ספציפים, יתנו לכם תמונה מאוד כללית : למטופל כואב הגב התחתון.
אנחנו באים, מבקשים מהמתרגם שישאל את הרופא מה הוא חושב על הדופק, מה עם הלשון ומה האבחנה הסינית של המטופל. אנחנו באים ולוקחים דופק ומסתכלים על הלשון. אם הרופא אומר שהדופק הוא סוג מסויים ואנחנו לא מבינים למה, אפשר לשאול את הרופא, ואם יהיה לכם מזל, הוא ייתן לכם הסבר שיעזור לכם להבין למה הוא אומר שהדופק מתגלגל.
אם מגיע מטופל חדש לקליניקה, הרופא ייתן לכם לקחת לו דופק ולשון, לעשות לו תשאול דרך המתרגם ולתת נקודות דיקור. אחרי שתעשו את זה, הרופא יבוא ויתקן אתכם אם צריך ואז ייתן את הפורמולת דיקור שלו. מבחינתם אתם יכולים לתת נקודה שלא תהיה טובה, רק כי לא נוח לדקור אותה. חשוב לזכור שרוב המטופלים יושבים על כיסא, וזה הרבה יותר קשה לטפל במישהו על כיסא.
בקליניקה אתם תגלו נקודות חדשות, סוגי טיפול חדשים, תבינו איך דופק אמור להרגיש באמת.
לבנתיים אין לי יותר מידי מה להוסיף.....
אה הם אוהבים כלבים קטנטנים וגזעיים. הם מלבישים אותם בצורה חמודה ומבחילה וצובעים להם את הפרווה. אתם תראו ילדים הולכים עם גור חתולים שקשור בחוט. ותוכלו לראות כלב שקשור לעמוד ליד החנות שהבעלים שלו עובד כל היום.
מעבר חד לנושא שמח יותר – השוק המקומי
אין על השוק הסיני, נכנסים, המקום מלא אנשים, מלא באוכל, מלא בזבל. אתם רוצים לקנות תרנגולת ? בואו לבחור את התרנגולת שמקרקרת הכי חזק וישחטו אותה בשבילכם. רוצים צפרדעים ? צבי ים ? צלופחים ? הכל אפשר לקנות.
וזה רק בשוק הקטן כמובן.
יש מלא שווקים, שוק לכל דבר.
יש את השוק הענקי – הלוטוס, ככה לפחות אנחנו קוראים לו. אפשר ללכת שם חודש, ולא לסיים לעבור את כל החנויות והדוכנים שיש בו. והכל זול.
ותמיד להתמקח!!! תמיד!!! רק במסעדות לא מתמקחים. כל השאר , מורידים להם את המחיר לקרשים!
טוב, זה נראה לי מספיק להפעם, עד לפעם הבאה – לעדכון השוטף של החיים מצ'נגדו ע"פ אמיר מקייטן J
